לא דובים ולא יער אחות גדולה שיוצאת לחפש את מקומה

למיכל נולד אח קטן, תינוק. ההורים שהיו רק שלה הם עכשיו גם שלו. היא צריכה להיות שקטה, כי בדיוק מרדימים אותו. היא צריכה לחכות בסבלנות, כי בדיוק מאכילים אותו. כל הזמן רק מטפלים בו ומחייכים אליו ומשחקים איתו ומכרכרים סביבו. אז אולי אין לה יותר מקום במשפחה הזאת?

"זאת אגדה אבל מ'לא-כל-כך-מזמן'
זה קרה- אם זה קרה – כשנולד לי אח קטן.
הגיע מין קטנצי'ק בגודל אפונה,
עוד לא צייץ וכל הבית השתנה!
מזיזים רהיטים, מסיידים ת'קירות מפנים לו מקום אצלי ב'מגירות!
וכששמעתי, יום אחד, מהמיטה
שהם מתכננים לתת לו גם אותה –
החלטתי לא לישון, להחזיק מעמד
ולא עצמתי עין לרגע! עַד שֶ…עַד… שֶ
המיטה הפליגה, לבד, כלומר איתי,
ולא יודעת אם דמיון או אמיתי –
אבל הכל קרה לי, כל המסע כולו,
הדג, והזאב והמיטה – וגם אם לא:
בְּבַית של דובים פגשתי דב-כמו-אח
ומה שבו זכיתי, אף בוקר לא ייקח."

מאת ובבימוי:

אלי ביז'אווי
דרמטורגיה:

יעל ציטרון
מוסיקה:

אורי וידיסלבסקי
תפאורה:

מיקי בן כנען
תלבושות:

שירה וייז

תאורה:

עדי שמרוני
קורפטיטורית ונגנית:

ליאת פרלוב
הדרכת טקסט:

אסי אשד
שחקנים:

אסף דגני, תום חגי, הילה סורג'ון, סוזאנה פפיאן